כל מי שעיניו בראשו ידע שיום אחד זה יקרה. הכתובת הייתה על הקיר וצריך היה להיות סומא בכדי שלא להבחין במה שנראה לא פחות מבולשביזם בנוסח הישראלי, הנאור, הרע והמכוער. קמו אנשים שריח היהדות זר להם כבר דור שלישי, שלא ידע את יוסף כאבות אבותיהם המשכילים שינקו מבית קצת אידישקייט, התרחקו ממורשתם, ממולדתם עמם ועצמם, הרבו לחטוא ולפשוע ופיתחו שיטה שכותרתה מוסר כפול ובררני.

חקירת סגן השר ליצמן שנפתחה בקול רעש גדול תסתיים כמובן בקול ענות חלושה, אבל הריח המצחין שעולה ממנהזועק עד לשמים. בכל שלטון דמוקרטי מסודר יש היררכיה ברורה – נבחרי העם הם הרשות המחוקקת (הכנסת) והממשלה (הרשות המבצעת) השופטת, במסגרתה פועלת גם המשטרה כגוף מבצע. לא נלאה אתכם בשיטת בחירת שופטים בעולם אבל לכולם ידוע שבכל מדינה מתוקנת יש איזונים בין הרשויות ואף אחת לא לוקחת פטרונות להיות הריבון היחיד.

מערכת איזונים זו גורמת שרצון העם בדמוקרטיות יבוא לידי ביטוי תוך התחשבות בדעת המיעוט, אבל דעת הרוב תיקבע ותשלוט. הריבון הוא העם. עד שקם לו שופט בית משפט עליון אדון ברק בהפיכה המשפטית הידועה וניכס לבית המשפט את השליטה הבלעדית – רק בית המשפט יודע ורק הוא המחליט והריבון.

כך החל כרסום מתמשך ברשות המחוקקת ובנבחריה ונאבדו האיזונים עד כדי שחיקת מעמד הכנסת ונבחריו ורצון העם. אהרון ברק ברוב יהירותו ייחס לעצמו ולקולגות במגדלי השן המשפטיים מן שלמות אלוקית. ‘אנחנו המושלמים, אנחנו הנאורים, אנחנו המחליטים, אנחנו הריבון. אתם נבחרי העם בורים ונבערים. מה לכם ולחקיקה ובאם תחקקו חוק המבטא את רצון העם אנחנו שם לזרוק אותו לפח הזבל המשפטי של רח’ שערי משפט’. כתוצאה מכך, איבדה הכנסת את מקומה בביטוי ובהנהגת רצון העם.

נבחרי הציבור השלימו עם המצב ונתנו לבריון השכונתי יד לרמוס ולדכא את רצון העם ונבחריו, וככה פעם אחר פעם נרמס רצון הרוב מול רצון השופטים. כל זה, עוד לפני שנכנסנו לסוגיית בחירת השופטים בישראל ותחלואיה – חבר מביא חבר, טריקים, שטיקים ושתדלנות – שהרי מה שמותר להם אסור לנבחרי העם בכנסת. סוגיה זו לכשעצמה יכולה לשבר עשרות קולמוסים ולפתוח תיבת פנדורה מבעיתה שיכלה לשלוח הרבה מאוד אנשים לכלא.

לכל זאת מתווספת המשטרה, שכבר מזמן איבדה את אימון הציבור, בוחרת בפינצטה את חשודיה ואת נחקריה ומשתפת פעולה באופן ברור עם החונטה המשפטית ורואה בהם כבעלי הבית של המדינה ושלהם.

אולי תגידו לי אתם כמה שופטים נחקרו בשנה האחרונה בעוולות שעשו? כמה מהם נשפטו משפט צדק? האם מישהו בדק סטטיסטית כמה אנשי משפט הורשעו למול שאר האוכלוסייה הכללית? האם יש למשטרה מוטיבציה אמיתית טהורה לטפל באנשי משפט כפי שמטפלים בנבחרי ציבור או בכלל העם? האם שאלתם פעם איך מתקבלות החלטות פתיחת חקירה? איך בוחרים למי להיטפל ולאן להפנות את אור הזרקורים? מי שם במשטרה מחליט כמה ממון להשקיע בחקירות, כמה הון הוא מידתי, והאם יש התאמה בין הוצאות החקירות לבין גודל הפשע?

כל ילד מבין שאם אדם מעל או סרח בדברים שהם בשטח האפור הנע בין חברות לשוחד, בין רעב לסיקור שוויוני לבין הטיית דעת על ידי השתמשות בשררה וכוח, בין סיגר לשמפניה, בין שתדלנות לפרוטקציה, מרחק רב להם מבין טוב לרע ומבין חושך לאור.

העם היושב בציון לא טיפש. הוא אמנם סבל מגלות בת אלפיים שנים ורגיל לחטוף ולהוריד את הראש, אבל לא עוד. הוא מרגיש שמישהו מנסה לשמוט את פיסת האדמה מרגלינו, לקרוע חלקי מולדת ולהגישם לאויבינו. מישהו מנסה להפוך את ארץ ישראל לפיסת אדמה על כל מסתנניה זריה ואויביה ככל אדמות ישראל, ובשם עלאק נאורות מנסים לכפות דעתם הכופרת בריבון (עולם) ולחלן את העם ולומר בקול ככל העמים בית ישראל ‘כזאת לא תהיה’.

העם מבין שיש חקיקה בררנית והענשה בררנית ומריח את ריחה של סדום, שמרוב חוקים והצטדקות לא קבלו אורחים, הרגו נכים וחוקקו חוקי גזע שהפכו לשטניים והצדקנות הפכה לעמורה. מרוב חיפוש הפשע אצל אנשים מאוד מסוימים ומרוב רצון למצוא את החטא אצל מי שלא בקליקה נאבדו לאותם צדקנים (בסגי נאור) הפושעים האמתיים – אלו שחוקקו חוקים לעצמם, אלו שמבזבזים בעושק את כספי העם על מנת להעניש את אלו שאינם חפצים ביקרם, אלו שחוקקו חוקי סדום ועמורה, אלו שהכשירו את השרץ בידם, אלו שכל משפט העמים תורה הוא להם למעט המשפט העברי.

בואו נדבר בגובה העיניים. האם יש אדם אחד שיכול להגיד אני נקי לגמרי, ובדגש לגמרי? האם יש נבחר ציבור אחד, שופט אחד, שוטר אחד או אזרח אחד שיכול להצהיר ולומר ‘הנני נקי ללא רבב, לא עברתי אף פעם על חוקי התעבורה, לא פילחתי, לא החלקתי בגבולות המוסר וההגינות, לא מעדתי ככה בקטנה. הנני מלאך מן השמים שלמות שאין שלמות למעלה ממנה, נקי ללא רבב’? הלא כל בר דעת מבין ויודע שאין דבר כזה שלמות בעולם הזה.

אם כן, איפה נחצה הקו? וכאן מגיעה המידתיות והאיזון. במדינה מתוקנת שלה מערכות שלטון הגונות לא יוצרים פשעים אלא חוקרים אותם, לא יוצרים פושעים אלא פושעים נוצרים, ובעיקר לא מחפשים פשעים אי שם בפינה נסתרת ונוברים בחול ומסננים עד שזועקים ‘וואו הנה העבירה’ ולוקחים נמלונת ועושים ממנה פיל.

לא חסרים פשעים שמוצפים וכולם יודעים שהכל תלוי בהחלטת המשטרה אל מי להפנות את הזרקור, בו בזמן שישנם אלפים אחרים שמסתובבים וקופת שרצים על גבם ואין פותח קופתם ואין נובר באשפתם כי מישהו שם למעלה אצל הצדקנים אינו חפץ בקלונם.

“צדק צדק תרדוף” זו לא סיסמה. צדק רודפים בצדק, לא משקיעים מיליונים על גבי מיליונים על מנת להפליל ראש ממשלה בזוויתיות המוסר (שמפניות, סיקור אוהד ועוד מיני מטעמים), לא פותחים מהדורות על שתדלנות של איש ציבור נאמן כמו סגן השר ליצמן שכל כולו עשיה ברוכה לטובת כל ילדי ישראל. אחד האנשים שעשו הכי הרבה רפורמות במשרד הבריאות והפכוהו למשרד מושא להערצה, כגון רפורמות השיניים, סל תרופות ובריאות הנפש.

לא לוקחים אדם משכמו ומעלה ומנסים ללכדו בזוטי זוטות בשם צדק על אנושי. זו בושה וחרפה שמנדיפה צחנת אימים מהגולן ועד ים סוף. האיש איש אמונם של גדולי ישראל, חי בפשטות עם סדר יום רצוף בעשייה רצופה למען רווחת תושבי ישראל, משרדו הפך עליה לרגל לכל דכפין, אין ספור בקשות לעזרה נענות על ידו ועל ידי צוות עוזריו המסור שמים ימים כלילות בלי מטרת רווח וללא שום הון פוליטי כי כידוע רוב הנעזרים לא ממצביעי אגודה. עד לפני מספר שנים הוא היה אהוד העם ומחברי הכנסת הנערצים, אט אט יש מישהו מהחונטה שלא מצאה חן בעיניו שהאיש עם הזקן והכובע, דובר העברית העילגת והגלותית צובר תאוצה ואף חבר בידידות אמת לביבי ונותן לו חומת הגנה בלי זיגזוגים, בלי קריצות וחנופות למחנה השמאל.

פתאום הוא מגן הפדופילים ונותן שוחד? די חברה, מי קונה את הבלוף הזה? פתאום אין מיטות בבתי חולים והתשקורת רוממות הבריאות בגרונה? אותה תשקורת מזוויעה ומוטה שעניין הבריאות ענין אותה כמו השלג של אשתקד (שלא ירד) החלה אחרי שבעים שנים להתעניין באובססיביות במערכת הבריאות כאילו שאצל הגאונה אשת העשייה (המפוצלחת) יעל גרמן אנשים ישנו במיטות זהב והמסדרונות מלאו רק באחיות רחמניות. די מי קונה את הבלוף הזה?

אבל זו דרכה של הבולשביקיה. לתפוס אדם שלא חפצים ביקרו בחונטה ורודפים את הצדק בשקר. המניע לא טהור ממקום כן ואמיתי, הכל משחק מכור, הרצון לחקור והעיתוי קודם הבחירות מתוך מחשבה שאם יתעטרו ביועץ שהפכוהו לרועץ תחת כיפה וזקן שיוכלו לזעוק טהור אני. הלא כל אדם שפוי במדינתנו, אם ננבור בחייו ובהחלטותיו נמצא שם כמה שרצים שאפשר לנפחם כבלון פורח בפארק יהושע ביום קיץ חם.

חבריה העם הזה לא מטומטם כמו שאתם מנסים לעשות ממנו. לא קונים את הסחורה שלכם. לכל הקלחת נכנסת תשקורת עויינת שברובה זרה לרצון העם מורשתו ובחירותיו. אין מקום לתת דוגמאות כי העוולות רבות מאוד. מידי יום בוחרת התשקורת אל מי להפנות את אור זרקורי הביקורת. על מי להטיח הררי אשפה ובמי להדביק קופת שרצים. ככה נוצרה חונטה של אנשי משפט משטרה נבחרי ציבור עם הטייה סמאלה ותקשורת עם אג’נדה חקירה בררנית, משפט בררני וסיקור ברנני. הם הנאורים יבחרו מי חפצים ביקרו ומי בכלונו מי לחיים ומי למוות.

והעם? הרי העם מטומטם, מה הוא מבין? נכה בהם שוב ושוב וישלימו עם מציאות עגומה זו. מי שיתנגד נקצה משאבים ונמצא נמלונת קטנה שנעשה ממנה פיל, נשפוט אותו למאסר עולם ולעבודת פרך ונשלוט על הנבערים בכח שררה. נקדם חוקים (סדומיים), נחלק משכורות והעם ימשיך לסבול תחת הררי בירוקרטיה ופחדים. ככה נוצרת לה בשקט בשקט מתחת לאפינו דיקטטורה שתבדוק סיגרים מצד אחד ומאידך תעצום עיניה מקרן שמרימה קרנן של שמאלנים, שתבדוק קשרים עם וואלה ותעצום עיניה מחוק ישראל היום, שתרומם קרנם של גנרלים כושלים ותשפיל מצליחנים. אנשים מלאי שנאה עצמית למורשת ולעם לארץ.

תמיד איפה שתגיע שאלת הבעד הם נגד. מי בעד מדינה יהודית? נגד. מי בעד להחזיק בחבלי הארץ? נגד. מי בעד לתת לצה”ל לנצח? נגד. מי בעד מורשת ישראל? נגד. מי בעד דונלד טראמפ אוהד ישראל? נגד. ועוד ועוד מיליוני דוגמאות. למשל: עליית שש מאות ריבוא יהודים למירון בהילולת הרשב”י יסקרו בקטנה, אי שם בזוויות רדיו מורשת ושניה וחצי בטלויזיה. חלילה לא יספרו על האיש וגדולתו, על מורשתו והשפעתו. לא מספרים שרוב העם רואה בו ניצוץ נשמת משה רבינו ועוד ועוד ואין מקום להאריך.

אבל לסקר תועבה ולצובעה בצבעי הקשת ולנהל דיונים על גבי דיונים על חטא שרוב העם היושב בציון מאמין בתורת ישראל ולא רוצה לראות ולשמוע ולדעת על תועבות אלו ובטח לא להופכן לחגיגת פרהסיה. אותם שדרנים ומנחות תוכניות שבחלקן חייהם האישיים לא משהו משהו, בוגדנות, ייצריות, תחרותיות וזוהר שמאחוריו ים של שקר, עצב ודכדוך, יושבות ופוכרות ידיהן או שולחות ידיהן הנה והנה בתמיהה ובטהרנות צדקנית כאותו חזיר המוציא טלפיו ואומר טהור אני. התקשורת ההרסנית תציף תוכניות זימה נטולות רסן ואז יצטדקו למה הנוער הולל בחו”ל.

מה לימדתם אותם? מה יעשה הנער ולא יחטא? הציפו את הנוער בזבל ובלכלוך, התירו את האסור, הוציאו ליהודי את הנשמה שנותנת לו קצת מורשת. כלבי התשקורת נובחים ‘הדתה הדתה’ ואז תוקפים את הנערים ההוללים, ומישהו שם במגדלי השן חושב שאנחנו מטומטמים. המלך הוא עירום.

אותה תקשורת שעושה שיימינג על החסידות ממנה בא ליצמן שהיא סגפנית ושומרת על קדושה ודוחה כל מי שריח הפקרות מינית נודף ממנו באה לספר לנו שליצמן איש החסידות מגן על פדופיליה והפקרות מינית. מי יקנה ממכם שטות שכזו?

בכל סיטואציה, אם ניקח עכשיו חוקרים ונעמיד אותם על כל איש שתבחרו ונשחרר להם תקציב מושחת תמצאו בו איזה שרץ. אין אדם שלא יפול באיזו עוולה שעשה בעבר. כל אחד יש לו צדדים אפלים ותיבות פנדורה שהוא שומר קרוב ללב. כל זאת לא עושה את העבירה לשוחד ששווה חקירה ומשפט והשלכה לבית סוהר, או לחדול מלהיות חבר כנסת או שופט או איש משטרה או מוכר במכולת. כולנו בני אדם, לא מלאכים ויש כאן מערכת שמחפשת צדיק בסדום.

לתקשורת העוינת אין אובייקטיביות והיא תופסת צד ומקדמת רק את מה שמשרת את האג’נדה הכפרנית שלה. אוי לכם מיום הדין, אוי לכם מיום התוכחה.

—————————-
נב. אין במאמר זועם זה להכליל. לא נעשה מה שהם עושים. יש בבתי המשפט שופטים מוערכים וערכיים שמכבדים את המקצוע, ויש כאלו ששומרים על אובייקטיביות וכבוד לכבוד האדם וחירותו, מכבדים את המשחק הדמוקרטי ושומרים על כבודם וגבולות הרשויות האחרות. יש חברי הכנסת חברים ששווים את מושבם ויש שלא מכבדים את שולחיהם. כך בכל הרשויות ישנם אנשים טובים שבאים ממקום של הגינות, צדק, שוויון ושיח.

אין במאמר זה להטיל דופי בכל העולם ואשתו, אבל יש בו תמרור אזהרה – רשויות לא צריכות להילחם זו בזו אלא להשלים זה את זה. הרשויות חייבות לבוא מן העם ולסמל את רצון הבוחר. כל רשות כבודה במקומה מונח ואין אף אחת שהיא הריבון אלא כולם ביחד.

הכתבה פורסמה לראשונה ב'בחזית החדשות'. להרשמה:

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

הרשמו לניוזלטר

סגירת תפריט

רגע לפני שאתה עוזב,

רצינו לעניין אותך ב-3 הכתבות החמות באתר

הרשם עכשיו ל'בחזית' לקבלת החדשות החמות ישירות למייל