במסגרת מחקרם, עקבו המדענים האוסטרליים אחרי 1,500 תינוקות במהלך שנת חייהם הראשונה. האמהות של התינוקות שהשתתפו במחקר התבקשו למלא שאלונים אודות דפוסי השינה של ילדיהן בגיל 3 חודשים, חצי שנה, 9 חודשים ושנה.

לכל תינוק ניתן ציון בהתאם לטיב השינה שלו, ובתום השנה הראשונה, התינוקות סווגו לשלוש קטגוריות. כ-19 אחוזים מהם סווגו כסובלים מ”קשיי שינה חמורים ועקביים” שכללו התעוררויות מרובות במהלך הלילה וקושי להירדם באופן עצמאי ללא עזרת הוריהם. ל-56 אחוזים מהתינוקות היו “קשיי שינה מתונים ומשתנים” ו-25 אחוזים מהתינוקות הוגדרו כבעלי “שינה מבוססת”.

בעיות שינה קבועות בינקות עשויות להיות סימן מוקדם לרגישות גבוהה יותר לבעיות נפשיות בילדות, ובמיוחד להפרעות חרדה”, כתבו החוקרים במסקנותיהם והוסיפו כי ייתכן שיש מקום לספק תמיכה מערכתית מוגברת למשפחות שמדווחות על בעיות שינה מבוססות בתינוקות. לדבריהם: “תינוקות עם בעיות שינה חמורות ומתמשכות צריכים להיות במעקב לצורך זיהויים של ניצנים של בעיות נפשיות כבר בילדות”.