אני מביטה סביבי ומסתכלת, ולחלוטין ברור לי שאין כאן מקרה. טוב, זה קל. גדלתי בבית חדור אמונה, אני חיה חיים שלמים כאישה מאמינה וסומכת על הקב”ה בכל דבר, יודעת שאין רע יורד מהשמים וכו’, ועדיין, אי אפשר שלא להביט בהתפעלות ולומר: יש כאן משהו עליון.

מדינה מפותחת כמו ישראל, שיש לה נשק מתקדם, טכנולוגיה, צבא מקצועי מאוד – ותראו איך נגיף אחד משתק משק, סוגר עסקים בן לילה ושולח אנשים הביתה, מבלי שלמישהו תהיה שליטה על כך. היפלא מה’ דבר? רק מאיתנו, בני האדם, הוא נסתר לחלוטין, אך אין ספק שאנחנו חווים משהו עוצמתי ורם.

ובתוך כל הרגשות האלו – קיים גם הפחד, החשש, וזה אך טבעי והגיוני כי אנחנו בני אדם. מה יהיה? מה נעשה? תהיה לנו זכות קיום? יהיה לנו כסף? נידבק בקורונה?

דווקא משום שאנחנו אנשים מאמינים, וברור לנו שאין הדבר בידינו, זה הזמן להתחזק באמונה ולהשליך את עצמנו על הקב”ה. זכרו: מי שנמצא שרוי בשמחה, היא פורצת כל גדר ומביאה אותנו רק לטוב.

משתפת אתכן בתפילה מאת רבי ישראל כהן גדול. קיבלתי אותה מהפסיכותרפיסט, יהורם מלמד.

“יהי רצון מלפניך ה’ אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתשמרני מכל רע, כי אתה שומר ישראל, ותאמר לצרותיי די, ותפדני מכל צרה וצוקה ומכל שמועה רעה, ומכל בושה וכלימה, ומחרפת אדם ומביזוי עם ומכל נגף ובפרט מנגף הקורונה ומכל משחית ומגפה ומכשול ומפגע רע ומעין הרע ומלשון הרע ותצילני מיצר הרע ומכל משחית ומזיק ומכל רגזות וגזירות שבעולם ומכל חטא ופשע ומכל עוון ואשמה ורשע אמן כן יהי רצון.