ילד פיצוץ | צילום: vesna cvorovic, שאטרסטוק

ילדי פיצוץ // טורה השבועי של בת שבע אדלר ב’בחזית לאישה’

אחרי שקראתם את המאמר הקודם, אתם כבר בטח מבינים את נטייתו של ילדכם לפיצוצים ואת הגורמים המזינים נטיה זו, ומדוע גישה המעודדת התנהגות צייתנית אינה מתאימה לילדים אלו.

הילד הזה טובע בים של תסכול ונוקשות. אתם המצילים. אם תשחו אל ילדכם הטובע, תנופפו בשטר כסף ותצרחו “שחה!”, ילדכם ימשיך לטבוע. גם אם תתעלמו ממנו, הוא ימשוך לטבוע. תקופת המוטיבציה – בה ניסיתם לשכנע את ילדכם הטובע לשחות, חלפה. אם ילדכם היה יודע לשחות, הוא כבר היה עושה את זה. הגיע הזמן לתוכנית חילופית.

מהי התוכנית החלופית?

התשובה מורכבת משני רעיונות עיקריים: יצירת ‘סביבה נוחה למשתמש’ ושיטת שלוש התוכניות.

הרעיון הראשון אומר שאם ניצור לילד סביבה נוחה יותר, החולשה שלו בתחום הגמישות והעמידה בתסכולים תפריע לו פחות. זה יפזר את העשן ויכשיר את הקרקע לעבודה משותפת שלכם. ברגע שתראו לילדכם שאתם מבינים עד כמה הוא מותש ממצבים הדורשים גמישות ועמידה בתסכולים, זה כבר יעזור לו לשמור על לשמור על צלילות מחשבתו ותוכלו לדון בפתרונות אפשריים.

דמיינו את הסיטואציה הבאה: אתם הולכים ברחוב ורואים איש בכסא גלגלים ממוקם בתחתיתו של גרם מדרגות שחוסם את דרכו. אם תרצו לעזור לאיש הזה, יש בפניכם שתי אופציות: לעמוד על כך שייצא מכסא הגלגלים ויעלה במדרגות ברגל, או למצוא דרך לעזור לו לעקוף את המדרגות (למצוא לו מעבר משופע מיוחד לעגלות וכדו’).

רובנו, בני המזל שעבורנו הליכה היא דבר טבעי ומובן מאליו, מתקשים להבין את הקשיים איתם מתמודד האיש בכסא הגלגלים. בכל זאת, נוכל להבין שחשוב מאוד להפוך את הסביבה ל’נוחה יותר למשתמשים’ נכים.

הכתבה פורסמה לראשונה במהדורת 'בחזית לאישה' במייל. להרשמה:

ולענייננו – בגלל אחד (או יותר) מהגורמים הנ”ל, ילדכם סובל ממגבלות המרתקות אותו לכסא גלגלים קוגניטיבי במצבים הדורשים גמישות ועמידה בתסכולים. הסיבה לפיצוצים התכופים של ילדכם היא שדרכו חסומה דרך קבע על ידי הדרישות הרגילות מהסביבה לגמישות ועמידה בתסכולים. כשננסה לעזור לו יש לנו שתי אופציות: להמשיך להתעקש על כך שיהיה גמיש יותר ויתמודד עם התסכול בצורה טובה יותר, או למצוא דרכים לצמצם את הדרישה לגמישות כאשר הוא איננו מצליח להתמודד. במילים אחרות, עליכם למצוא מעברים משופעים לכסא הגלגלים שלו.

הצרה הגדולה של ילדכם היא שהוא נראה ‘נורמלי’. אבל, ככל שנשלים עם הקושי שלו, נגיע למסקנה שכדאי לנו לאמץ את הרעיון של יצירת ‘סביבה נוחה יותר למשתמש’. הדבר הטוב ביותר שמבוגרים יכולים לעשות בכל מה שקשור לפיצוצים הוא להבטיח שלא יתרחשו.

כיצד יוצרים ‘סביבה נוחה למשתמש’?

  1. כל המבוגרים הבאים במגע עם הילד מבינים היטב את קשייו הייחודיים, כולל הגורמים הספציפיים המזינים את נטייתו לפיצוצים.
  2. המבוגרים מנסים לזהות מראש מצבים מסוימים המובילים לפיצוץ, לדוגמה: התארגנות לביה”ס, הכנת שיעורי בית, שעת שינה, שעמום, מעבר מפעילות אחת לאחרת, שהייה בקרבת אנשים משעממים, רעב, הפתעה משינוי פתאומי בתוכנית. המבוגרים ינסו לחשוב: איזה מהמצבים נוכל לשנות? לאיזה מהם נוכל להיערך מראש? מאיזה מצבים נוכל להימנע כדי לצמצם את מידת התסכול של הילד?
  3. המבוגרים מזהים ‘נורות אדומות’ כשהן מתחילות להידלק, בתחילת נעילת המוח, ומגיבים עליהם במהירות. בתחילת הנעילה עדיין נותרה בילד צלילות מחשבתית כלשהי שניתן לעבוד איתה.
  4. המבוגרים מבינים שהתנהגויות לא הגיוניות מבשרות על תחילת איבוד שליטה, כאילו הילד אומר (על ידי טריקת דלת, תוקפנות, מילים גסות וכו’) “היכולת שלי לחשיבה רציונלית הולכת ופוחתת במהירות”. הם אינם מנסים לענות לו בהגיון, לחנך אותו או להעניש. כאשר יהיה במצב צלול – זה הזמן לחינוך.
  5. המבוגרים מודעים לחלק שלהם בהזנת הפיצוצים: לחץ ממצב כספי, שלום בית, תסכול מהעבודה, הספקים וכו’. הם לוקחים אחריות ושליטה על התסכולים שלהם ומנסים למנוע מהם לחלחל על הילד בצורת כעס.
  6. המבוגרים משתמשים בשפה פשוטה ומדויקת כדי לתאר לילד את הרגשתו, לדוגמה: במקום מפונק, עקשן, מחפש תשומי, שתלטן, כעסן, יאמרו: מתוסכל בקלות, קשה לך לחשוב בבהירות. ידברו איתו על אפשרויות: להישאר רגוע יותר, לחשוב על הדברים, לבדוק את האפשרויות, לזהות נורות אדומות, ולזהות את נעילת המוח.
  7. ציפיות – רוב ההורים לא קיוו לגדל ילדי פיצוץ. הם לא חלמו על ילדים שישפיעו על כל בני המשפחה ועל חייהם בדרכים שליליות רבות עוצמה. ובכל זאת, ברגע שמתחילים לעזור לילדים האלה לעקוף את המכשולים העומדים בפני כסא הגלגלים הקוגניטיבי שלהם, הם יכולים להפוך לילדים שנעים להיות בסביבתם. הם יכולים להיות מתוקים, מקסימים, חכמים, מעניינים, יצירתיים ורגישים. אבל כדי לשמוח בהם ולעזור להם לצלוח את קשייהם, צריך לשנות את הציפיות שהיו לכם. אם ציפיתם לגדל ילד רגיל, נוח וצייתן – זה לא מה שקורה. נקבל את רצון ד’ באהבה, וניתן לניסיון לרומם אותנו למקום גבוה יותר.

לסיכום: יצירת סביבה נוחה למשתמש תביא להפחתה בתסכולים של כל בני המשפחה (המבינים את המצב) ובהדרגה תחזיר את הרוגע והשמחה לביתכם.

הכותבת היא מטפלת רגשית CBT מוסמכת מטעם איט”ה (איגוד ישראלי לטיפול התנהגותי קוגניטיבי) מסייעת לנשים ונערות המתמודדות עם קושי רגשי ומחשבות מציקות להשיב לעצמם את שמחת החיים ולחיות חיי סיפוק והגשמה עצמית.

אולי יעניין אותך גם:

הכתבה פורסמה לראשונה במהדורת 'בחזית לאישה' במייל. להרשמה:

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

התחדשנו בעמוד פייסבוק

“אנא בכח”: ראש העיר בדואט עם פרחי הרא”ם

LIVE: תפילה היסטורית להנצל מהקורונה

מוישי רוזנברג מבקש: “וקבץ נדחינו”!

נוסטלג’יק! MBD, יידל ורדיגר ועמירן דביר

נגיף הקורונה: הקב”ה ציווה ונשמרתם

כל הגדולים במחרוזת אחת: סקולען!

אהר’לה סאמט באלבום: אוירא דארץ ישראל

“יעדער זינגט”: דודי קנופלר עם להיט פורימי

“קיימו וקיבלו”: רולי דיקמן מפתיע באידיש

תורה פארשטאנד: גרשי אורי ושרוליק קלצקין

“וישמיענו”: משה קאליש בלחן חדש

ניגון לעלוב: החדש של סאמט, דסקל ומלכות

מעוניין לפרסם בסמארט-מגזין?

שלח לנו פרטים ונחזור אליך בשמחה!

תחזית מזג האוויר

סגירת תפריט

רגע לפני שאתה עוזב,

רצינו לעניין אותך ב-3 הכתבות החמות באתר

הרשם עכשיו ל'בחזית' לקבלת החדשות החמות ישירות למייל