יוחנן נמצא מול המוצרים בסופרמרקט השכונתי. אבל ראשו – אינו שם, כאילו נמצא בבידוד איום ובולע.

המחשבות עוטפות אותו מכל כיוון, לא נותנות לו מנוחה אף לרגע, הוא מרגיש שהוא לא יכול יותר, לא יככככככול, לא. יכול.

הכל התחיל לפני חצי שנה. 

הוא בא בברית האירוסין וזכה ב’פיס של ממש’ – כמו שכינו זאת הוריו. משפחה מכובדת מלונדון שראש המשפחה הוא משגיח בישיבה מפורסמת ונודעת לתהילה, ילדי המשפחה שהיו ידועים בשמם הטוב, הליכותיהם הנעימות וחריפות מוחם.

לאחר שוך ההתרגשות נקבעה החתונה לחודש סיון. ההכנות היו בשיאם וההתרגשות המריאה שחקים – אבל אז, סופה שחורה ומאיימת הפציעה על ענן השמחה הוורוד.

מפלצת מאיימת השתלטה על העולם לופתת בזרועותיה האימתניות את התבל כולו. השם וודאי מוכר לכם, אין דרדק שלא יודע איך קוראים לה – בשם בכתר המיתולוגי – קור—ו-נ-ה.

הקורונה היא כקורה, אך מתפוררת כקיסמים כאשר היא מתפזרת בין מיליארדי האנשים. אך בליבו של יוחנן – היא קנתה שביתה, כמו בולעת אותו בסופת הוריקן, אשר לא ידע מימיו.

הוא תמיד היה בחור מתמיד יוחנן, לא סתם זכה בפיס, אבל עכשיו – כל כוחו והתמדתו לא עמדו לו מול מלחמת ההתשה של גלגלי מוחו.

‘מה יהיה? האם בכלל תהיה חתונה? יהיו בה אנשים? יהיו מטוסים? איך הם יגיעו ללונדון? ברגל? באוניה??? מי יוכל להשתתף בשמחה????’

שהמחשבות רק התחילו בזה, המצב עוד היה נסבל, אבל שהם הלכו והידרדרו גם בתפילה הוא לא הצליח להתרכז, דבר שהגביר את הרגשתו הרעה והוסיף כבמעגל קסמים למחשבותיו הרעות.

בלילות הוא לא היה נרדם, מחשבות שחורות חזרו כתקליט במוחו: ‘האם סבא ישרוד את זה? והוא עצמו בכלל? והוריו? והמחותנים? יהיה עולם בכלל? הצילו—-!’

יוחנן לא למד, הוא אולי ניסה, אבל האותיות היטשטשו מול עיניו בצורות גאומטריות של כתר ואיקסים אדומים. גם להתפלל הוא ניסה, אבל המחשבות שנטחנו בתוכו לא נתנו לו מנוחת הדעת. 

הוא ניסה לאכול אבל לא הצליח לבלוע, גוש החרדות שהתכדרר בגרונו מנע ממנו ללעוס, והרעב והבלבול רק הוסיפו לחומר הבערה של הפחד.

ובעודו מבולבל התחיל לפחד, אולי הוא לא בסדר שהוא כל הזמן מפחד ? לא נורמלי? (צריך ליידע על כך את המחותנים!)

למה מסביבו העולם ממשיך לנהוג כרגיל, השמש צוחקת, השמים כחולים, חברים שלו החתנים-הם מקפידים על ההוראות ומדווחים על ה’נייעס’ כל הזמן  אבל אף אחד לא נראה מוטרד או מודאג יותר מידי. רק הוא. רק הוא. רק. הוא.

****

“ר’ שלמה”, שואלת אותו אשתו, “שמת לב מה קרה ליוחנן שלנו לאחרונה???”

“מה קרה???” שואל שלמה בחיוך – “בעולם כולו קורה, קורונה!”

“אני יודעת שיש קורונה” האישה מדודה כתמיד – “אבל זה לא רק זה. הוא לא רגוע, הוא נסער

אין לא את החיוך התמידי כמו שהיה לו בעבר, משהו עובר עליו!

לפני תקופת הקורונה כששאלתי אותו-יוחנן מה שלומך?? תמיד הוא השיב לי עם חיוך רחב ”ב”ה”

ומשהחל עידן הקורונה הוא כבר לא מחייך. מכונס בעצמו, מודאג – וגם מתקפד בקוצים של כעס על אחיו בלי סיבה, ועוד משהו שצץ לאחרונה במיוחד – הוא שוטף את ידיו שוב ושוב בלי הפסקה בצורה מוגזמת, כל זה לא מספיק בשביל להבין שמשהו עובר עליו?

אני ממש מודאגת מזה, מתלבטת להעיר לו על זה או להתעלם? להתייחס או להעביר הלאה? מה אתה אומר?”

“גם אני תוהה מה צריך לעשות” עונה ר’ שלמה.

וכך בעודם מתדיינים על דרכי תחבולה ופתרון ,קופץ שלמה ואומר: 

“את יודעת מה? עלה לי  עכשיו רעיון מבריק ביותר! ר’ יענקל המטפל מהשכונה, שוחחתי איתו פעם על נושא מסוים והבחנתי כי הוא אדם חכם ביותר ומבין בנושאים אלו. אני חושב שנתקשר אליו ונשאל אותו מה לעשות בעניין, מה את אומרת ????”

האישה מהנהנת בתקווה והם מרימים את השפופרת בחיוג מצפה.

****

“הלו ר’ יענקל מה שלומך??

אפשר עכשיו לשאול אתכם שאלה?”

מבעד לאפרכסת שומע שלמה את קולו החם של ר’ יענקל:

“בוודאי שלמה !!!!!  במה אני יכול לעזור לך ?????”

שלמה מתאר לו מה עובר על יוחנן כשהוא מסיים בבקשת עצה ודרכי פעולה, והתייחסות למצב שבו יוחנן נמצא.

“תשמע” אומר יענקל “קודם כל שתדע שהסיפור שתיארת לי עכשיו  קורה כמעט בכל בית בישראל ויוחנן שלכם הוא לא היחיד. התגובה הנורמליות ללא נורמליות – זה לא נורמליות, וכל הטרררם של גורמי הרפואה והדיבורים מהארץ ומהעולם גורמים הרבה פחד ואי וודאות והתוצאות מדברות מעצמן  

ועוד דבר, עשית דבר נכון שהתקשרת לשאול ולא נתת לזה להמשיך הלאה, נכון שזה מצב זמני, אבל הוא יכול לגרום נזק רב לטווח הארוך. 

לגבי מה ששאלת על יוחנן עצמו, ממה שתיארת לי זה נראה שהוא נמצא בחרדה גדולה ומאוד כדאי שהוא ילך לדבר כמה שיותר מהר עם איש מקצוע מוסמך. הוא סוחב איתו משא כבד וכל יום שעובר מחריף את הסבל. זה לא קל לסחוב דברים קשים לבד, ואם זה כבר בא לידי ביטוי במעשים כמו שטיפת ידיים חזרתית המצב מעורר נורת אזהרה”

“ומה ששאלת לגבי ההורים יש שתי חלקים בעניין: לגבי הדבר שהוא מכונס בעצמו או מתרגז לפעמים על אחים שלו ,יכולים לנסות לדבר איתו על זה אבל רק באופן מכובד ומקבל – כמו:  שנוכל לעזור לך אתה נראה סוער, האם יש משהוא שאנו יכולים לעזור לך ? שיהיה ממקום של כבוד ולא ממקום מפקד ומסוקרן שמשיג בדיוק ההפך בפתיחות ושיתוף.

ולגבי  מה שהוא שוטף הרבה את הידיים  ,מה שכרגע מומלץ זה התעלמות. כי הוא בעצם  לא מרגיש טוב בזה שהוא שוטף כל הזמן את הידיים וכל הסיבה שהוא מרבה בשטיפת ידיים זה כי הוא חושב שזה הדרך למנוע שזה לא יבוא אליו ,אבל מה, זה עוד לא מוגדר אצלו בראש כמציאות שהוא משונה, וברגע שהורים מקשים  בשאלות ומעירים לו על זה הוא לוקח ומפרש זאת כמציאות שהוא בן אדם שמתנהג משונה, ואז הבעיה רק מחריפה חלילה”. 

שלמה ממש נבהל: “אולי תוכל לדבר עם יוחננקה שלי? לנסות לגשש ואולי אף לעזור?”

ר’ יענקל מאשר: “בשמחה. אבל-” הוא מנגן בקולו “יש לי רעיון. שלחו אותו לסופר אני כבר אפגוש אותו שם באקראי ואנהל איתו שיח שיוביל אותנו לגוף העניין ומשם לעזרה מקצועית בס”ד”.

השעה 13:00 נקבעה לשעת האפס והוריו של יוחנן כססו את אצבעותיהם במתח ובתפילה.

****

יוחנן בסופר, אבל כמו שאמרנו ליבו בבידוד.

ידיו לוקחות את המצרכים – אך מוחו מרוקן, הוא מדמיין מה קורה באמריקה, ואיך גדולים וחשובים נופלים שדודים למול הנגיף, הכול מתערבל בתוכו בחרדה שחורה ואיומה.

****

הוא נתקל כמעט חזיתית בר’ יענקל.

משהו במוחו מהבהב, הוא נזכר ששמע כי ר’ יענקל עוסק בתחום הנפש, ‘אולי אתייעץ איתו?’ חולפת מחשבה מהירה במוחו.

‘לא, אני פוחד שהוא יחשוב שאני מסכן’ הוא מיד מוחה בעצמו.

ובעודו עסוק במחשבות הוא שומע :

 “יוחנן מה שלומך?”

“ב”ה” הוא משיב. 

“איך אתה מתכונן לפסח, מה אתה לומד כהכנה דרבה לפסח?”

יוחנן רק נאנח  אנחה עמוקה ולא משיב. 

“מה קרה?” שואל יענקל ברכות.

“לא יודע” משיב יוחנן קצרות.

“מה הכוונה  לא יודע?” שואל יענקל ישירות, אבל יוחנן לא עונה.

יענקל מנסה מכיוון אחר: “מה אתה אומר על הקורונה יוחנן?”

יוחנן מדמה כי חבל הצלה נשלח לו בדמות הקשבה, הוא מתלבט עם לתפוס אותו.

“כמו כוולם” משיב יוחנן, עדיין לא בטוח שהוא רוצה לשתף.

“מה אתה מתכוון כמו כולם ?” ר’ יענקל לא מוותר.

פה נפתח הסכר אצל יוחנן. “אני מאד מפחד מה יהיה בעתיד ומה יהיה עם החתונה וכתוצאה מזה אני לא יכול לתפקד כלום! אני תקוע, לא יכול להתפלל וללמוד ולפעמים גם לא לישון  וגגגם” הוא מוסיף מקוטעות:”כוולם רגועים ואולי אני לא בסדר “

“מה אתה כן עושה?” שואל ר’ יענקל

“אני נזהר כל הזמן על הכללים ושוטף ידיים שח”ו לא יגיע אלי הנגיף”

ר’ יענקל מתכופף אליו עד שעיניו עומדות מול מבטו של יוחנן: “קודם כל תדע יוחנן שטוב עשית ששיתפת ופתחת את הנושא כי  ברגע ששיתפת ופתחת את זה הוצאת את זה מליבך ועוד משהו, בתור בעל ניסיון אני אומר לך שאינך יכול לדעת מה קורה אצל אחרים ויתכן שעל אף שלא רואים עליהם, גם הם מודאגים ביותר”.

לגבי מה שאתה עובר עכשיו  אני רוצה לתת לך כלי עוצמתי שיעזור לך בפרט בהתמודדות  עכשיו ובכלל לחיים שהרי אתה עומד לפני חתונתך.

אבל לפני זה אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות: 

“מה זה פחד דבר טוב או לא ???”

“תלוי” משיב יוחנן. 

“ממה נוצר פחד??”

“אני לא יודע” יוחנן מהסס.

” עשית פעם תה רותח, כזה שהרגע נשפכו לתוכו המים החמים?”

“כמובן” עונה יוחנן.

“שתית את זה מיד ?” מקשה ר’ יענקל

“לא, חיכיתי עד שזה יתקרר” ליוחנן זה ברור.

“ואיך ידעת שזה נהיה קר?” 

ניסיתי לשתות מעט וכך הבחנתי אם זה כבר לא רותח ביותר”. 

“למה,” מקשה ר’ יענקל “למה לא שתית הכל בבת אחת? למה ניסית טיפין טיפין?” 

יוחנן לא מבין : “כי לא רציתי להיכוות!”

ואם לא היה אכפת לך להיכוות, היית מצליח לטעום מהתה בעודו רותח?

יוחנן חושב לפני שהוא עונה “לא הייתי מצליח, אוטומטי הייתי מוציא את הכוס הרותחת!”

“ואולי אתה משונה שאתה מנסה ומיד מוציא ועוד פעם מנסה ??

אתה יודע שלא, שאתה בסדר גמור. כי זו הדרך לשתות וככה תשמור על עצמך להיות בריא ושלם  בלי כוויות ח”ו.

ומזה אתה צריך להבין יוחנן, להקיש גם לחיי המציאות.

בכל בן אדם בנוי מנגנון פנימי שנקרא מנגנון הישרדותי שתפקידו לשמור על הבן אדם מדברים לא טובים שיכולים לקרות לו. כמו שראית שרצית לשתות את התה החם, באופן אוטומט הוצאת את התה מהפה כי המנגנון פעל שלא תיכווה . אותו דבר כל דבר פתאומי  שמגיע לבן אדם שהוא לא בטוח ומהווה איום. – המנגנון מתחיל לפעול והוא מתחיל לחשוב: ‘מה יהיה ? איך נתמודד עם זה?’ וכו’ המנגנון למעשה מייצר לו פחד כדי שיוכל לשמור על עצמו וזה דבר בריא, כי אם לא כן, הבן אדם לא היה שומר על עצמו!

 המנגנון הזה אומרת לך תיקח אחריות ושמור על עצמך וזה יהיה ע”י קיום הנחיות משרד הבריאות במלואן. 

אבל מה, הבעיה הוא  שבמקום שאנשים ייקחו אחריות ויעשו מה שצריך לעשות הם מתחילים לחשוב ולדאוג מה יהיה?? איך יראה העולם?? בשעה שהם לא יכולים לשנות ולצפות את מה שיקרה.  וברגע שהם חושבים ומדמיינים מה יהיה הם כבר מרגישים לא טוב כי המוח לא מבדיל בין מציאות לדמיון וברגע שאתה חושב על מה יהיה אתה כבר מרגיש לא טוב, ושוב אתה חושב מה יהיה כי אתה מרגיש לא טוב – ושוב אתה מרגיש לא טוב כי החשיבה מפעילה רגש והחרדה גוברת עד לגרימת שיתוק ולפעמים אף לכפייתיות כי אתה מתחיל לחשוב אולי אני לא נזהר מספיק? אולי צריך להחמיר יותר מכל ההנחיות??? ואז אתה מתרחק יותר משתי מטר והדבר הזה גורם לאי וודאות והמצב רק מחריף,

אתה לא יכול לעשות ולשנות שום דבר חוץ מלהתפלל.  מה יעזור לך לחשוב על זה ולהרגיש לא טוב? וכתוצאה מזה עכשיו שאתה כן יכול לעשות משהוא ולהתקדם אתה לא חי את חייך כמו שצריך, אתה משותק ולא מתפקד!  

יוחנן מהנהן, אבל שאלה צפה לו: “ואם עולה בי מחשבה או רגש, מה אני אמור לעשות? לדחוק את זה?????? ” 

ר’ יענקל מחייך ועונה :

שאלת שאלה טובה שהרבה אנשים לא יודעים את התשובה. 

ואני אשאל אותך מה עשית עד היום שעלה לך מחשבה או הרגשה לא טובה??

ניסיתי לדחוק-השיב יוחנן !

והאם זה עזר לך?

לא, השיב יוחנן, זה רק הרע את המצב וכמה שניסיתי לדחוק – זה רק חזר אלי יותר. 

אני אלמד אותך מה הדבר הנכון לעשות, אמר ר’ יענקל. 

כשעולה לך מחשבה או רגש, אל תדחיק את זה-תשהה בתוכה, תרגיש אותה ותיתן לה מקום בגוף כמה שצריך. 

כי הרגשות נועדו להרגיש אותן, וברגע שהסכמת להרגיש, והרגשת-זה כבר מקל. כי אם דוחקים את המחשבות והרגשות הצידה, הם אינם מתאדים באופן אוטומטי, הם נשארים לא מעובדים בגוף ואז הם ימשיכו לעלות ולצוף כל הזמן, לכן חשוב להרגיש את הרגש כמה זמן שמרגישים שצריך, עד שמרגישים שזה כבר עשה את שלו. ואז אוטומטית, אם יעלה לך עוד פעם מחשבה או רגש זה יהיה פחות רלוונטי וזה לא יציק לך, ויהיה יותר הקלה. 

ואתן לך כמה עצות שיעזרו לך להתמקד ולהתעלות, לנצל ולחיות את החיים במצב הזה כמו שצריך: 

  1. דבר ראשון. תיקח דף ועט, ותתכנן ותסדר את היום כמו שצריך. כי ברגע שיש לבן אדם יום מסודר וממוקד, אין לו זמן לעסוק ולחשוב על דברים אחרים.
  2.  דבר שני. לשמוע כמה שפחות נייעס, כי שמיעת הנייעס גורמת לבן אדם לחשוב ולהיות עסוק בזה.
  3. דבר שלישי. לקחת אחריות ולשמור אך ורק על הכללים של גורמי הרפואה ולא להחמיר, כי ברגע שאתה תחמיר אתה רק תזיק לעצמך. 

 

הדברים האלו יעזרו לך להתמודד ולחיות את החיים העכשוויים כמו שצריך, טוב ונכון גם בבעיה זו – וגם באחרות. 

ואם העצות האלו לא יעזרו לך ” אמר ר’ יענקל “יש טכניקות חזקות ויעילות שמשחררות את הבעיה ומכניסות רגשות חלופיות וחיוביות”. 

***

יוחנן הרגיש הרבה יותר מהקלה אחרי הפגישה ה’אקראית’.

ומהר מאד גם היו תוצאות בשטח.

חשק הלימוד חזר אליו, ואיתו גם התיאבון, התפילה והשינה. חיוכו ששכן דרך קבע על פניו חזר להיות תדיר והוא התכונן לפסח ולבניית הבית בשמחה תוך שהוא מקפיד על הנחיותיו של ר’ יענקל שעזרו לו להבין על עצמו כל כך הרבה דברים.

הוא הבין סוף סוף שהוא בסדר, גם אם הוא מפחד – זה לגיטימי. הוא הבין שיש דרך להתמודד עם הפחד, ולא חייבים לסבול או להיכנע לחששות. הוא הבין שהפחד הוא חיובי בעיקרו אם רק משתמשים בדרך הנכונה וזה ע”י לקיחת אחריות  והוא הבין שלא חייבים לסבול ואפשר ללכת להתייעץ עם אנשים שיודעים לעזור בדיוק בדברים האלה, ובעזרת ה’ לראות את האור.

 

לפרטים נוספים השאירו פרטים

אולי יעניין אותך גם:

לפרטים נוספים השאירו פרטים

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

התחדשנו בעמוד פייסבוק

“אנא בכח”: ראש העיר בדואט עם פרחי הרא”ם

LIVE: תפילה היסטורית להנצל מהקורונה

מוישי רוזנברג מבקש: “וקבץ נדחינו”!

נוסטלג’יק! MBD, יידל ורדיגר ועמירן דביר

נגיף הקורונה: הקב”ה ציווה ונשמרתם

כל הגדולים במחרוזת אחת: סקולען!

אהר’לה סאמט באלבום: אוירא דארץ ישראל

“יעדער זינגט”: דודי קנופלר עם להיט פורימי

“קיימו וקיבלו”: רולי דיקמן מפתיע באידיש

תורה פארשטאנד: גרשי אורי ושרוליק קלצקין

“וישמיענו”: משה קאליש בלחן חדש

ניגון לעלוב: החדש של סאמט, דסקל ומלכות

מעוניין לפרסם בסמארט-מגזין?

שלח לנו פרטים ונחזור אליך בשמחה!

תחזית מזג האוויר

סגירת תפריט

רגע לפני שאתה עוזב,

רצינו לעניין אותך ב-3 הכתבות החמות באתר

הרשם עכשיו ל'בחזית' לקבלת החדשות החמות ישירות למייל